נסים וטבע – דרוש לשבת חנוכה ופר’ וישב

נסים וטבע – דרוש לשבת חנוכה ופר’ וישב

Sunday, December 18th, '11

הנה ברוב שנים נפל שבת חנוכה בפר’ וישב, ומגמרא משמע דיש קשר ביניהם, דאיתא בשבת (דף כ”א ע”ב) אמר רב כהנא דרב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי, ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה תלמוד לומר אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו, עכ”ל. ויש להבין מהו הקשר בין הני ב’ מימרות שנאמרו זה מול זה.

במדרש (ילקוט שמעוני בראשית לז רמז קמא) שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח שאילו היה יודע ראובן שהקב”ה כותב אחריו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו, וילקוט רות רמז תר”ד איתא כשאדם עושה מצוה יעשה בלב שלם וכו’ עיי”ש, וצ”ב דוכי לכבוד ופרסום ביקש ראובן ח”ו ולמה הי’ עושה ככה רק אילו התפרסם מעשיו.

ג) בנוסח תפילת על הנסים שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, מה  ביאור “בזמן הזה” פה, ואי נימא שהוא על הנסים שבכל יום עמנו, מה ענין זה אצל ההודאה של נס חנוכה, והרי בימים שאין אומרים על הנסים לא מזכירים את הודאה זו, ואע”כ דבימי חנוכה דוקא יש סיבה להזכיר נסים הללו שבכל יום אשר לכאורה אין להם שום שייכול אל נס חנוכה וצ”ב,

ד)       וכן יש להבין בתפילת על הנסים ולעמך ישראל עשית  תשועה גדולה “כהיום הזה”, והקשו המפרשים מה מובן כהיום הזה כאן.

א.

ונ”ל בכל זה בהקדם מה שנחלקו הפוסקים במי ששכח לומר על הנסים בברכהמ”ז דדעת הרמ”א דיאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים, וחולק עליו הבכור שור ונימוקו דאין מתפללים שהקב”ה יעשה לנו נסים ומביא ראיה מהא דתנן פ”ט דבברכות יה”ר שתלד אשתי זכר ה”ז תפלת שוא, ואמאי, הא איכא למימר שהקב”ה יעשה נס שישתנה הנקבה לזכר, ואע”כ שאין מתפללים על כך, וכמו כן אין להתפלל הרחמן הוא יעשה לנו נסים. ואמנם הישועות יעקב (סי’ תרפ”ב) תירץ דהטעם דאין מתפללים על הנס, משום שנסים מנכין זכויותיו של אדם, וא”כ בנס שעל ידה נתפרסם כבוד שמם וקידוש ה’ על נס כזה שפיר מתפללים כי לעומת מה שמנוכה ע”י הנס יתרבה ע”י הקידוש שם שמים שבה, ולכן שאני נס של שינוי נקבה לזכר במעי אמו שנסתר מבני אדם ולא מילתא אושא, משא”כ הנסים שמתפללים עליהם הרחמן הוא יעשה לנו נסים, כמו רבים ביד מעטים וגבורים ביד חלשים, שהוא נס מפורסם וקידוש ש”ש שפיר מתפללין עליהם.

ועי’ דברי יואל (חנוכה ח”ב עמוד ז’) דמה”ט צריכין פרסומי ניסא בנרות חנוכה, דבלא”ה אין מזכירין מעשה נסים שמנכין לי’ מזכויותיו ע”י ורק משום שאיכא פרסומי ניסא מזכירין אותו עיי”ש.

ונקדים עוד מה שהקשה הזוה”ק עה”כ וישמע ראובן ויצילהו מידם, דמה הצלה היא זו להורידו לבור של נחשים ועקרבים שהוא סכנת נפשות עכ”ק. אמנם לכאורה יפלא מה שהקשה בזה שהרי דאיתא בברכות (דף ל”ג ע”א) גבי בי חנינא בן דוסא הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש אמר להם ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא, עכ”ל. וא”כ לכאורה לא גרע זכותו של יוסף הצדיק מזכותו של רבי חנינא בן דוסא, דגם יוסף הצדיק הי’ במדריגה זו שהנחשים והעקרבים לא יזיקהו ובודאי ידע מזה ראובן כשהציע עצתו להוריד יוסף אל תוך הבור, ולכאורה מה מקשה הזהוה”ק.

ונראה בביאור הענין, דהא קיי”ל (תענית דף כ”ה ע”א) מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק תנא היה דולק והולך כל היום כולו עד שהביאו ממנו אור להבדלה, הרי דאין כל חילוק בין טבע ונס, כי הכל הוא רצון ה’ וכמש”כ הרמב”ן שמות (יג:טז) ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון עכ”ל. והנה מי שהוא במדריגה זו שחושין אינם מבחינים בין נס לטבע – שבאמת אין חילוק כלל, כלפיו הקב”ה נוהג באופן דזוכה לנסים כרגיל אמו שכל אדם זוכה לנסים שבטבע, וכמי שכלפיו אין חילוק בין הדלקת שמן והדלקת חומץ יזכה שהחומץ ידליק כמו השמן.

והוא כהדבר שכתב הנפש החיים (שער ג’ פי”ב): ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שם רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה’ הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט ית”ש. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב”ה. כן יספיק הוא יתב’ בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל וכו’ וגם יגזור אומר ויקם לו לפעול ענינים ונסים נפלאים היפוך סדור כחות הטבעים. כיון שמשעבד ומדב’ טוהר אמונת לבבו באמת בל תמוט רק לו יתב’ לבד ואצלו יתב’ הכל שוה כל רגע. לפעול בסידור הטבע שקבע או היפוך סידור הטבע. כמו שמצינו ברבי חנינא בן דוסא שהיה גוזר אומר ופועל כפי רצונו כל עת היפוך סידור הטבע כאמרו מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק ר”ל הלא אצלו יתב’ שוה זה כמו זה כנ”ל. וכן הספיק הבורא ב”ה בידו. וכהנה רבות אתו כמובא בש”ס מנפלאות עניניו. הגהה: וזהו ענין מאמרם ז”ל במשנ’ ר”ה (כ”ט א’) עשה לך שרף וכו’ וכי נחש ממית או נחש מחיה. אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים וכו’. ר”ל כשהסתכלו כלפי מעל’ הנחש השרף והתבוננו בכחו הרע ועכ”ז בטלוהו מלבם ולא השגיחו על כחו הנורא ושעבדו את לבם באמת רק לאביהם שבשמים לבד היו מתרפאין. והוא אמיתת ענין המתקת כחות הדינים בשרשם. והוא מבואר למבין עכ”ל.

הרי שמי שכלפיו אין חילוק בין טבע ונס, יעשה לו נסים כמו שיעשה לכל באי עולם טבע. ונראה דמי שנעשה לו נס באופן זה שכלפיו אין חילוק בין נס וטבע, פשוט שאין מנכין לו מזכויותיו, כי כלפיו טבע ונסים הכל שוה ואותו דבר, וכשם שאין מנכין מזכויות של אדם כשנעשה לו הנסים שבכל יום עמנו כמו כן אין מנכין לו מזכויותיו כשעושין לו נסיםשאינם רגילין לנו, כי אין חילוק ביניהם כלל, ופשוט דאל”כ לא הי’ רבי חנינא בן דוסא נותן עקבו ע”פ החור, ופשוט.

ובאמת לפי”ז אתי שפיר קושיית הזוה”ק שהקשה מה הצלה היא זו, ול”ק דיוסף הצדיק לא גרע מרבי חנינא בן דוסא, שהרי אף א”נ דבודאי לא הי’ סכנה ליוסף להיות בבור של נחשים ועקרבים אכתי קשה מה הי’ צריך להצלה להורידו לשם כלל, הלא הי’ יכול להנצל מהאחים ע”פ נס אף בלא”ה כמש”כ הנפש החיים דיתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל, וא”כ למה הי’ צריך ראובן להורידו לבור כלל, וזה י”ל כוונת הזוהר במה שהקשה מה הצלה היא זו, דמה תיקן ראובן בזה שהורידו לבור, דממה נפשך, אי הי’ יכול להציל א”ע מן הנחשים הי’ ג”כ יכול להציל א”ע מן האחים, וע”ז תי’ זוה”ק זעירין אינון דנימלי מבעלי בחירה ולמעט בניסא עדיף ודו”ק.

ב.

היוצא לנו מדברינו אלו דיש ב’ דרכים להנצל מנכיון זכויות שבא מהצלה נסית, א) להיות הנס מפורסם ונגלה, וב) שיבא הנס ע”י מי שאין חילוק לו בין טבע ונס כלל.

ומעתה יובן הקשר בין הני תרי מימרי דר’ תנחום, דהם הם הני ב’ דרכי להינצל מנכיו זכויות, שהרי נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה והבור רק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו, דהם הם הנך ב’ דרכים להיות ניצל מנכיון הזכויות שע”י נס, שהרי הטעם דנר למעלה מעשרים פסולה משום דצריכין פרסומי ניסא וליכא דלא שלטה בה עינא, הרי לך משל לדרך הא’ להינצל מנכיון זכויות שע”י נס. ואח”כ דרש הבור ריק אין בו מים אבל נחשים עקרבים יש בו והוא משל לדרך השני להינצל כמו שיוסף ניצל ע”י אמונתו דאין חילוק בין טבע ונס כלל.

ולפי דברינו הנאמרים אתי שפיר הטעם דאילו ידע ראובן שכל מעשיו בס”ת נכתבים הי’ מוליכו יוסף לאביו בידים, דהנה אע”פ דדרך זה הי’ עדיף כדאיתא במדרש, מ”מ אילו הי’ עושה כן ראובן להוליך יוסף אל אביו הי’ זקוק גם אז לנס גדול כי בודאי לא היו מניחים אותו השבטים לעשות כן להציל יוסף מידם כרצונו, ואם כי בודאי הי’ סגי זכותי ראובן שלא יזיקו לו שום אדם וכדרך הסגולה של אין עוד מלבדו, אמנם בענוונותיו לא רצה ראובן לסמוך על זכויותיו כדרך הצדיקים שאין סומכים על צדקתם, וכמה גרוע יחשב וכמה ינכה לו מזכויותיו אם ישנה לו הקב”ה סדרי בראשית. אמנם סבר דסגי ליה זכויות של יוסף אחיו להציל את עצמו אם יורידוהו לבור ולכן נמנע מלהוליכו לאביו על כתפיו.

אמנם אילו הי’ יודע ראובן שמעשיו היו נכתבים ונתפרסמים בספר תורה, אז הי’ מוליכו על כתפיו כי אז לא הי’ צריך לחשוש שינכה מזכויותיו כי נס נגלה שיתקדש ש”ש על ידה אינה מנכה מזכויותיו של אדם כנ”ל. א”כ לא הי’ צריך להוריד את יוסף אל תוך הבור והי’ יכול לעשות את המוצה בשלימות יותר להוליכו בידים אל אביו.

אבל כל זה הי’ מצד ענוונותיו של ראובן שלא רצה לסמוך על זכויותיו, אבל באמת אין כל חילוק בין נס וטבע כמש”כ הרמב”ן הנ”ל, ועד”ז אומרים בשם הסבא מקלם לתרץ קושיית הבית יוסף למה עשו חנוכה ח’ ימים אם הי’ הנס רק ז’ יום, דהנס שמזכירין ז’ הימים שלא הי’ בפח כדי להדליק היא נס של יאמר לחומץ וידליק, אבל גם ביום א’ הי’ נס, שהוא בגדר יאמר לשמן וידליק, שהוא ג”כ נס כמו שאר הימים כי בין נס וטבע אפס ואין, וא”כ כדי להזכיר את נס זה של יאמר לשמן וידליק מדליקין הנרות כל ח’ יום.

ויש להוסיף נופך דהנה לכאורה נהי דגם הדלקת השמן הי’ נס כנ”ל אך לא מצינו שיקבעו הלל והודאה על נס של טבע אלא על נסים שהם למעלה מן הטבע, וא”כ למה עשה ככה בחנוכה דוקא, להזכיר ענין הנס של יאמר לשמן וידליק.

אך ביאור הדבר הוא דיעו’ דברי חיים (חנוכה עמוד נ”ב ונ”ה) כי היונם היו פילוסופין וחכמים וחוקרים שהלכו אחרי הטבע, ואנחנו בנ”י חוץ לטבע, ומש”א עד שתכלה רגל מן השוק היינו הרגילוה והטבע כי הרגל נעשה טבע, ונס חנוכה הי’ להצילנו מלכת אחרי הטבע, וצריך לקיים המצוה ולקבל על עצמו שתכלה רגלו עיי”ש. הרי שהיונים כפרו במה שלמעלה מן הטבע, אמנם אנו בני ישראל יודעם היטב לא רק שיש מה שלמעלה מן הטבע, אלא הרבה יותר מזה – דאין כל מושג של טבע כלל באופן שמבינים היונים והפילוסופים, כמש”כ הרמב”ן דכל הטבע אינו אלא נסים ודו”ק.

ומעתה נבוא לבאר הנוסחאות בימים ההם בזמן הזה, וכן עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה, דהנה בזמן הזה לא זכינו לנסים כהאי דבימים ההם, וכדאיתא בברכות (דף כ’ ע”א) מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא, אמנם באמת אין כל חילוק בין זמה”ז וימים ההם כי גם הטבע בגדר נס כמש”כ הרמב”ן הנ”ל ורק אין מרגישים שהוויות ביניהם, אבל כך הוא האמת דגם בזמננו אין הנסים פחותים מנסים נגלים של ימים ההם, רק שהנסים רגילים יותר, וזה כוונת התפילה על הנסים שעשית לאבותינו בימים ההם – שהם נסים נגלים – בזמן הזה, שגם בזמן הזה עושים ככה נסים נוראים כמו ימים ההם, וזה גם כוונת מש”א עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה, בכף הדמיון, דר”ל שהישועה שעשה להם אז הוא ממש כמו התשועות שעושה בזמן הזה שחיים כל יום בתוך נסים ממש רק שאין מרגישים, אבל באמת התשועות של דורות הראשונים מתוך נסים גלויים אינם משונים מידי מחיים שלנו ע”פ הטבע.

ובכל הנ”ל יש לפרש גם קישור בין שני מימרי מה שאומרים הנרות הללו אנו מדליקים על הנסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה וכו’ וכל מצות שמונת ימי חנוכה, דמש”א בימים ההם בזמן הזה כוונתו על השיווי בין טבע ונס דגם טבע כולו נסים כנ”ל, ומעכשיו שפיר יש מצות שמונת ימי חנוכה – לאפוקי רק ז’ ימי חנוכה כקושיית הב”י – יען כי גם לילה הראשונה מה שדלק השמן בדרך הטבע מזכירין שגם זה הי’ בדרך נס של יאמר לשמן וידליק כנ”ל.

(c) copyright ’11 Rabbi Yaakov Shapiro

Click here for a downloadable .pdf

FULL COURSES

Get the Flash Player to see the slideshow.

OUR “ASK THE RABBI” WEBSITE

OUR “ASK THE RABBI” WEBSITE

ZEMANEI TEFILAH

ZEMANEI TEFILAH

SHABBOS SHIURIM 5774

SHABBOS SHIURIM 5774