I received an email last week in response to my article חלשים ביד גבורים, where I demonstrated that Israel’s victory in the 6-day war of ’67 was unremarkable, and by no stretch of the imagination a “miracle.”  Israel was in fact the militarily stronger side, and military analysts both in the USA and in Israel all predicted a swift and decisive Israeli victory. This person still insists that the Israeli victory in the ’67 war was some kind of miracle, not that he has any reason to do so except that’s what he was taught. Then he added:

Even the Satmar Rav was forced to concede the open miracle of Israel’s victory, which is why he was compelled to formulate his position that the miracles were caused by the Satan.

This is a very common belief among religious Zionists, and others who believe them, but it is a fabricaiton. The Satmar Rebbe ZTL never said such a thing. He said that the Israeli victory was no miracle at all. He said that the Zionists made up the whole miracle thing for propaganda purposes. About miracles from the Satan, he said that in general, we should not be impressed with miracles because the Satan performs miracles as a נסיון, like he did for example when he caused the Jews at Kabbalas HaTorah to see an image of Moshe Rabbeinu dead on Har Sinai. There are tons of examples of this kind of thing, and therefore we should never establish our beliefs because of miracles.

But the six-day war? No. It wasn’t a miracle, nothing even close, and the Satmar Rebbe said so. In many places. In fact, he was the unnamed “Godol” I quoted in my last article who said, “If the war was a miracle, then Johnson must be a Navi,” since President Johnson predicted that, should war break out, Israel would defeat all the Arab armies  in a matter of days.

There is no index to the Satmar Rebbe’s writings that compiles these places, so I will have to do it manually. There may be more places, but these are what I can think of off hand. They are enough to make the point.

א) דברי יואל בהעלותך ד”ה היעלה על הדעת

ב) דברי יואל פר’ שלח ד”ה ובענין נצחון מלחמה

ג) על הגאולה ועל התמורה סי’ ז’ - היוצא לנו מכל דבריהם הנ”ל דנצחון מלחמה בדרך כלל אינו ענין של נס אלא דבר טבעי ותלוי בהצלחה, ואפילו אם יפלו רבים וגבורים ביד מעטים וחלשים … ומכל שכן בנידון דידן במלחמת הציונים עם הערביים לא הי’ אפילו ממשות וריח של נס, כי ידוע שהערביים והישמעלים אינם אנשי חיל ונתקיים בהם הברכה שקיבל אביהם ישמעאל על פני כל אחיו נפל …וברור שלא הי’ בנצחון מלחמתם שום נס אלא הצלחה מלובש בטבע, אשר העידו הרבה יודעי דבר ושרי מלוכות במכתבי העתים של אוה”ע שהגידו מראש שלא ינצחו הערביים במלחמה כי לאו בני מלחמה נינהו. ודכירנא כד הוינא בא”י עוד לפני הקמת המדינה התפארו אז מנהיגי הציונים שאינם יראים ממלחמה עם הערביים אף שהם רבים נגדם, כי טבע הערביים לברוח ולנוס מחרב המלחמה. ואולם עכשיו אומרים ההיפך כדי לסמות העינים להגדיל נצחונם וניסיהם הכוזבות והמדומות. ושחודי שחדי לבעלי מכתבי העתים לכתוב כרצונם כדי להגדיל נצחונם וגבורתם, אבל ברור שאין בכל זה אפילו ריח של אמת. וכ”ז ידוע ולא הי’ צריך להאריך בכ”ז … אבל הארכנו בזה … מפני גודל סמיות העינים והשורר בימינו אלה, והס”מ מתגבר בכל כוחותיו ומתלבש באלה הדתיים הנגררים אחרי הציונים עד המכריזים שהאמונה בנסי הצלחתם המדומים הוא מן החיוב ומשרשי האמונה, כאילו כל מי שאינו מאמין בניסיהם ה”ה כופר בעיניהם. ומכריזים בפומבי ובפרהסיא דברי מינות וכפירה שהנבים האלה הם גדולים מנסי יציאת מצרים עפ”ל.

ד) שם סי’ פו – מחסדי הבוי”ת שלא נתנסינו בנסיונות קשים כ”כ, ולא היו עדיין נסים נגלים, וכל פרסומיהם וסיפורי נסיהם אינם אלא מראות ודמיונות כוזבות וסמיות עינים, והסתפק השטן במה שהדתיים גרורי הציונים קראוהו ועינוהו בשם נסים, ודי בזה לסמות עינים לדור חלש ושפל כדורינו.ועדיין אני מפחד ועומד כי מי יודע מה יוליד יום. ואקוה שלא יבוא לידי כך, ולא ינסו אותנו מן השמים בנסיונות קשים ועצומים … ובדרך כלל ידע האדם שלא להתרגש ולא להתפעל משום נסים ואותות ומופתים ומהצלחת הרשעים ודומיהם, כי כ”ז הם נסיונות מהס”מ.

ה) עהגועה”ת הוספות במהדורא חדשה שנת תשס”ו עמוד קצו - מה שמצדיקים הכנסם למלחמה בטענה שהיו מוכרחים לזה מצד ספק פיקוח נפשות, שהשונאים איימו עליהם בדברים שבאים להשמיד להרוג ולאבד, אין זה אלא דברי לעג לשון ורוח תשאם ותזרם כקש ולא נאמרו אלא לאחיזת עינים ולסמות עיני השוטים המאמינים בכל דבר מבלי להביט אל מקומו ושורשו, וטענה זו נדחית מכמה טעמים … וראה ראינו ונתברר לכל רואי האמת כי לא פחדו כל הזמנים האלו מהם ושחקו על כל איומם והוא לפי שידעו היטב מחולשתם במלחמה, וכל העמים ידעו בדבר זה והגידו מראש כן, וגם עכשיו אין כאן אפילו מקצת אמת בדבר הפחד והדאגה מאיומם, ומשתמשים בו רק לאמתלא ולכסות עינים …

He also mentions that he believes even the unexceptional victory that Israel had over the Arabs was not brought about by the Satan, although the Satan theoretically can do such things. Instead, the danger that Jews were in came about because of the Zionists, and the reversal of the danger was brought about by Hashem, in the merit of the prayers of the righteous:

על הגאולה הקדמה (עמוד יז בדפוס חדש תשס”ו) – מי יודע אולי ח”ו גם לעת כזאת הגיע עד ככה כמו שהי’ באיוב שהיו הצרות והתלאות וגם ההצלה שהי’ באמת בנסים גם זה הי’ ע”י השטן ונצמח מזה רעה גדולה כמבואר לעיל. וכן הוא לעולם שאם ח”ו בא איזה הצלה ע”י השטן אין לשער מה שיוכל ח”ו לצמוח מזה כי מרשעים יצא רשע ואין להאריך בזה שאל תפתח פה לשטן. אבל אני חושב שעכשיו לא הי’ כן כי מהרשעים לא באו אלא הצרות והתלאות, וההצלה באה מהשי”ת.

ושם (עמוד יג) – השי”ת ברוב הסדיו אשר לא כלו רחמיו לא רצה בכליון בעון האפיקורסים המחטיאים את ישראל בנפשותם ומציתים את האש חהציל את שארית הפליטה מידי הרשעים האכזרים שמשני הצדדים … וזכות בני ישראל הכשרים שבורי לב הדרים שם הנאנחים ונאנקים ושפכו לבם כמים לפני השי”ת וסבלו פחד ואימה נוראה אימת מות וסכנה גדולה ח”ו בשביל זה נתבטלה אז הגזירה שבא ע”י האפיקורסים האלה עורכי המלחמה.